Payoneer, Rapyd והגלובליזציה של התשלומים הישראליים

פורסם במדור: פינטק ושוק ההון — olam.business

שתיים מהחברות החשובות ביותר בעולם התשלומים חוצי-הגבולות נוסדו בישראל. אף אחת מהן לא פותרת את הבעיה איך לקבל תשלום בכרטיס אשראי בתל אביב. שתיהן פותרות את הבעיה איך כסף זז בין שאר העולם לבין העסקים שצריכים לקבל אותו.

Payoneer, שנוסדה ב-2005, נסחרת בנאסד"ק ומשרתת פרילנסרים, סוכנויות, ויצואני עסקים קטנים בכ-190 מדינות. Rapyd, שנוסדה ב-2016, היא פלטפורמת PaaS פרטית שהוערכה לאחרונה בכ-9 מיליארד דולר. הן יושבות בשכבות שונות של אותה בעיה גלובלית: ישראל מייצרת, העולם קונה, והכסף צריך למצוא דרכו הביתה.

הכתבה הזו על מה כל אחת עושה, למה שתיהן יצאו מישראל, ואיך נראה העשור הבא של תשלומים חוצי-גבולות ישראליים.

למה ישראל מייצרת חברות תשלום גלובליות

שלוש סיבות מבניות.

ראשית, כלכלת היצוא. בישראל כ-10 מיליון איש ומגזר טכנולוגי שמייצא שירותים לכל שוק עיקרי בעולם. השוק המקומי קטן מכדי לתמוך ברוב העסקים של המדינה בכוחות עצמו. כל סטארטאפ ישראלי שרוצה להתרחב חייב לפענח איך לחייב בינלאומית — וזה יוצר היכרות ברמת מייסד עם תשלומים חוצי-גבולות כבעיה קשה וחוזרת.

שנית, בסיס הכישרון. ישראל מייצרת מהנדסים מיחידה 8200 ומשאר מערכת הטכנולוגיה של צה"ל, שמשתחררים עם ניסיון עמוק באבטחת רשתות, מערכות מבוזרות, ותוכנה עתירת-ציות. אלה בדיוק שילובי המיומנות שבונים תשתית תשלומים. הצומת של תשלומים ואבטחה מאויש באופן יוצא דופן בישראל.

שלישית, הדרה רגולטורית. אותם גורמים שמשאירים את Stripe מחוץ לישראל — רגולציה בנקאית הדוקה, בקרות מטבע חוץ, מבנה השוק — דחפו מייסדים ישראלים לבנות מוצרי תשלום שמכוונים לשווקים מחוץ לישראל מהיום הראשון. Payoneer ו-Rapyd שתיהן מייסדן ישראלי אך נבנו ללקוחות לא-ישראלים. זה לא צירוף מקרים. זו תוצאה של איפה ההזדמנות יושבת.

Payoneer: ה-rail של הפרילנסר

המוצר של Payoneer הוא במהותו חשבון קבלה רב-מטבעי לעסקים שמרוויחים בינלאומית.

מעצב ישראלי שמחייב לקוח אמריקאי יכול לתת ללקוח מספר חשבון USD שנראה כמו חשבון בנק אמריקאי רגיל. הלקוח מעביר תשלום בארה"ב באופן מקומי. Payoneer מחזיקה את הכספים, מבצעת המרה ב-FX, ומפקידה את המקבילה השקלית בבנק הישראלי של המעצב. אותו היגיון חל על EUR, GBP, ועשרות מטבעות נוספים. חוויית המשתמש היא שמערכות התשלום של העולם קוצרו לחשבון יחיד נגיש לישראלים.

מעליו: מוצר הון חוזר לסוחרים ב-Amazon, eBay, ובמרקטפלייסים אחרים; כרטיס חיוב להוצאות במטבעות המוחזקים; טיפול בטפסי מס להכנסות ממקור אמריקאי (הנפקת 1099 לקבלנים בינלאומיים); אינטגרציה עם פלטפורמות הפרילנס המרכזיות.

בסיס הלקוחות הוא הפרילנסר הישראלי, הסוכנות הקטנה שמחייבת לקוחות אמריקאים, סוחר ה-Amazon FBA בתל אביב, מפעיל ה-e-commerce שמשנע drop-shipping לאירופה. מסמכי ההנפקה של Payoneer חשפו נפח תשלומים חוצי-גבולות של כ-44 מיליארד דולר בשנה וכ-5 מיליון לקוחות פעילים גלובלית — שחלק משמעותי מהם עוגן בישראל.

זו ה-rail שמאפשרת לישראל לתפקד ככלכלת יצוא בשכבת העסק הקטן. בלי Payoneer, כל פרילנסר וכל סוכנות קטנה היו צריכים או לקבל עמלות PayPal גבוהות, או לרשום LLC אמריקאי, או לבצע העברות בנקאיות בשערי FX לא נוחים שהבנקים קבעו. הערך של Payoneer הוא שהיא הפכה את בעיית חציית הגבולות לפתירה לעסקים קטנים מכדי לבנות לעצמם פתרון.

Rapyd: משחק התשתית

Rapyd היא עסק שונה במהותו, בקנה מידה שונה במהותו.

התזה של Rapyd היא שלכל שוק בעולם יש שיטות תשלום מקומיות משלו — Pix בברזיל, UPI בהודו, iDEAL בהולנד, Klarna בשבדיה, Alipay בסין, M-Pesa בקניה — וסוחר או פלטפורמה גלובלית שרוצה לקבל תשלום מלקוחות בכל אחד מהשווקים האלה צריך להשתלב עם כולם. עבודת האינטגרציה הזו היא מה שהורגת מסחר חוצה-גבולות. Rapyd היא השכבה שמטפלת בה.

המוצר הוא פלטפורמת PaaS עם שלושה עמודי תווך עיקריים. Collect — קבלת תשלומים מלקוחות ב-100+ מדינות דרך שיטות תשלום מקומיות. Disburse — שליחת תשלומים לחשבונות בנק, ארנקים אלקטרוניים, וכרטיסים גלובלית. Issue — הנפקת כרטיסים פיזיים וירטואליים במספר מטבעות. הלקוח אינו צרכן הקצה. הלקוח הוא הסוחר או הפלטפורמה שצריכים תשלומים מובנים.

רשימת הלקוחות של Rapyd כוללת מרקטפלייסים, פלטפורמות gig-economy, מפעילי e-commerce, פינטקים, וחלק הולך וגדל של חברות פלטפורמה שקודם היו בונות תשתית תשלומים בעצמן. החברה הייתה רוכשת באופן פעיל — בולט במיוחד רכישת Valitor ב-2022 בכ-100 מיליון דולר כדי להוסיף יכולת סליקה איסלנדית ואירופית, והוספת מוצרי הנפקת כרטיסים והון דרך סדרת מהלכים נוספים.

השאלה המעניינת על Rapyd ל-2026 היא האם החברה איחדה מספיק מ-stack התשלומים כדי להפוך לאלטרנטיבה אמיתית ל-Stripe בשווקים שבהם Stripe לא פועלת טוב — אמריקה הלטינית, דרום-מזרח אסיה, אפריקה. יכולת המוצר שם. הכרת המותג עדיין לא. זה הפער שהשנים הקרובות יפתרו.

מה הן לא בנו

שימו לב למה ש-Payoneer ו-Rapyd חולקות: אף אחת מהן לא תיקנה את בעיית התשלומים הישראלית המקומית.

עסק קטן ישראלי שמוכר ללקוחות ישראלים לא יכול להשתמש ב-Payoneer לזה. סוחר ישראלי שמקבל כרטיסי אשראי ישראליים לא יכול להשתמש ב-Rapyd לזה. שתי החברות בנו גלובלית וייצאו גלובלית. השוק הישראלי המקומי — עד לאחרונה ממש — פשוט לא היה השוק שאחת מהחברות מיקדה.

זה מה שעשה את הכרזת בנק ישראל מאוגוסט 2024 מעניינת מבנית. הפער המקומי נסגר סוף-סוף — על ידי Grow Payments והגופים החוץ-בנקאיים שעכשיו יש להם גישה ישירה לתשתית (סקירה בפרופיל Grow שלנו). מה שזה יוצר, לראשונה, הוא תרחיש אפשרי שבו השכבה החוצה-גבולות (Payoneer, Rapyd) והשכבה המקומית (Grow והגל הבא) מתחילות להשתלב באופן שמשרת עסקים קטנים ישראלים מקצה לקצה.

העשור הבא

שלושה דברים סבירים.

ראשית, הטריז של Payoneer מתרחב לפני שהוא מצטמצם. בעיית הפרילנסר ויצואן ה-SMB לא נפתרה ברמה הגלובלית. Payoneer נשארת התשובה הנקייה ביותר למפעיל ישראלי שצריך לקבל תשלומים בינלאומיים בלי לרשום LLC אמריקאי. ככל שעבודה מרחוק ממשיכה לגלובליזציה של שוקי העבודה, בסיס הלקוחות הזה גדל. הסיכון העיקרי של Payoneer הוא לא תחרות — הוא האם רישום LLC אמריקאי וגישה לניאו-בנק אמריקאי הופכים נטולי חיכוך כל-כך שהטריז קורס מהחזית. הסיכון הזה אמיתי אבל איטי.

שנית, העמדה התחרותית של Rapyd תלויה אם היא תוכל להפוך לפלטפורמת תשלומים tier-one לשווקים לא-מערביים. הזדמנות "Stripe-עוזבת-את-השולחן" באמריקה הלטינית, דרום-מזרח אסיה, ואפריקה אמיתית וגדולה. Rapyd היא אחת משלושה או ארבעה מועמדים אמינים למלא את הפער הזה גלובלית. האם היא תעשה זאת, או האם תופיע אלטרנטיבה אזורית — מכריע נתח משמעותי מהעשור הבא של תשלומים חוצי-גבולות.

שלישית, שאלת האינטגרציה. אם תשתית התשלומים המקומית הישראלית תמשיך להיפתח — ושכיוון המגמה מעיד בבירור שכן — אז לחברות כמו Payoneer ו-Rapyd יש אופציה שלא הייתה להן באמת קודם: לבנות מוצרים מקומיים ישראליים אמיתיים שמתחברים ל-rails הגלובליים שלהן. מוצר דמוי-Payoneer שמשרת גם קבלה מקומית של עסקים קטנים ישראלים, או שכבת סליקה ישראלית מקומית בנויה-Rapyd, היו משנים את מבנה השוק המקומי.

שתי החברות, היסטורית, הסתכלו החוצה. המהלך המעניין לאחת מהן או שתיהן בחמש השנים הקרובות הוא להסתכל הביתה ולחבר את ה-rails הגלובליים לאלה המקומיים. התשתית סוף-סוף שם כדי שזה יעבוד.

— מערכת The Olam